קירור מנועי רכב 

נוזל קירור מנועי רכב המקובל ביותר הוא מים. מי הקירור צריכים להיות נקיים ורכים. קל להשיג את המים, מחירם אפסי, ונקודת הרתיחה שלהם היא בתחום טמפרטורת הפעולה של מנועי רכב. החיסרון היחיד של המים הוא שנקודת הקיפאון היא גבוה ולכן אי אפשר להשתמש בהם בטמפרטורות נמוכות מ 0 מעלות צלזיוס. במספר מנועי מטוסים, המקוררים בנוזל, משתמשים באתילן-גליקול, במנועים אלה מערכת הקירור היא בעלת מחזור סגור. יתרונותיו של האתילן-גליקול הם: אינו מתאדה בשימוש, נקודת הרתיחה שלו גבוהה מזו של המים. נקודת הקיפאון שלו נמוכה, אין צורך בהחלפה וחידוש (אם אין דליפה), ומספיק שטח קטן יותר של הרדיאטור כדי להשיג אותו קירור כמו של המים.

תוספת לנוזל הקירור בתוך מנועי רכב
א. תמיסה של קבלת קיפאון – אם מנועי רכב פועלים בטמפרטורה נמוכה מ- 0 מעלות צלזיוס, יש לוסיף למי הקירור תמיסה של קבלת קיפאון. ארבע התמיסות הנפוצות ביותר הן: מתיל-אלכוהול, אתיל-אלכוהול, גליצרין ואתילן גליקול. שתי התמיסות הראשונות הן זולות ביותר, ומשמשות הגנה מספקת בפני קיפאון, אם משתמשים בהם בכמות מספקת. כאשר הטמפרטורה עולה מעל המותר הן מתאדות. גם גליצרין משמש חומר מגן בדומה לאלכוהול, אלא שאינו מתאדה בשימוש רגיל, כי נקודת הרתיחה שלו גבוה יותר. לאתילן-גליקול נקודת רתיחה גבוהה מאוד 165 מעלות צלזיוס, אינו מתאדה בשימוש, אינו גורם לשיתוך (קורוזיה) אין לו ריח, ומקנה בטחון מלא אם משתמשים בו בכמות נכונה.
ב. חומרים משמרים – כדי לשמור על יעילותה של מערכת הקירור בתוך מנועי רכב יש להקפיד שלא תעלה חלודה. למטרה זו משתמשים בחומרים מיוחדים, המונעים הופעת חלודה. חומרים אלה אינם חומרי ניקוי ואינם מסלקים חלודה הקיימת מכבר, אלה אם מוסיפים אותם לנוזל הקירור כדי למנוע הצטברות חלודה. אם נוזל הקירור הוא מים בלבד, יש להוסיף חומרים אלה. בתוך מנועי רכב שמכלליהם יצוקים נתך-חמרן, מוסיפים תמיסת שימור נגד שיתוך (קורוזיה) הנקראת "נמבט".